פסק-דין בתיק עת"מ 5534-10-12

העתירה בתמצית:

עניינה של עתירה זו הוא בדרישת חוב ארנונה ותשלומי חובה נוספים (שהגיעו לסך של 1,625,270 ש"ח נכון ליום הגשת העתירה) שהוציאה המשיבה, מועצה מקומית עראבה, לעותר, בהיותו בעל המניות בחברת "ברזל נעאמנה חברה למסחר ושיווק בע"מ" (להלן: "החברה הראשונה"). דרישת החוב הוצאה לעותר מכוח הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) תשנ"ג-1992 (להלן: " חוק ההסדרים" ו/או "החוק").

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מורה על החזרת עניינו של העותר לבירור במסגרת הליך שבו יבחנו כל טענותיו כנגד חיובו בחוב הארנונה של החברה הראשונה, בהתאם ובכפוף למפורט בפסק דין זה. 

העובדות הרלוונטיות והנפשות הפועלות:

העותר, רביע נעאמנה, (להלן: "העותר"), רשום כבעל מניות ומנהל בחברה הראשונה, אשר ניהלה לטענתו בין השנים 1996 - 2001 עסק לעיבוד וסחר בברזל. כמו כן, הינו רשום כבעל מניות ומנהל בחברה אחרת בשם ב.א. נעאמנה ייצור ושיווק בע"מ, אשר נוסדה ביום 06.06.99 ושלטענת העותר המשיכה את הפעילות העסקית של החברה הראשונה עד שהפסיקה לפעול בסוף שנת 2004 בעקבות הפסדים, (להלן: "החברה האחרת"). שתי החברות פעלו במקרקעין  בשטח של 1,250 מ"ר והידועה כחלק מחלקה 25 בגוש 19353 שהעמיד אביו של העותר, מר אחמד נעאמנה לרשותו של העותר (להלן: " המגרש").

המשיבה, מועצה מקומית עראבה, הינה רשות מקומית, שבשטחה המוניציפאלי נמצא המגרש שבתחומו פעלו החברות נשוא העתירה (להלן: " המשיבה").

טענות העותר:

העותר מבקש לבטל חוב הארנונה שיוחס לו בגין חובות ארנונה שנצברו לחובת החברות שבבעלותו. לטענת העותר, בחודש 08/2011 נתקבלה בידיו לראשונה דרישה אישית המופנית אליו והמורה לו לשלם למשיבה חוב שנצבר לחובת החברה הראשונה, עבור השנים 1996-2006 העומד על סך 1,625,270 ש"ח. (מכתב הדרישה צורף כנספח ה1 - ה2 לעתירה). מיד עם קבלת מכתב הדרישה, פנה העותר, לטענתו, אל מר והבה נאסר, מנהל הארנונה במשיבה, אך הואיל ומר נאסר שהה בחופשה באותה העת, שוחח העותר טלפונית עם יו"ר המשיבה והשיג בפניו על עצם שליחת דרישת תשלום אישית אליו. כמו כן, טען בפניו כי החוב האמור התיישן. כן ציין, כי החברה הראשונה הפסיקה לפעול, כבר לפני שנים. בעקבות כך, ביקש יו"ר המועצה מהעותר מסמכים המעידים והמוכיחים את דבריו. בהתאם לכך, פנה העותר לרואה החשבון שלו, אשר מסר לו מכתב המאשר כי החברה הראשונה  הפסיקה לפעול בסוף שנת 2001. את המכתב מסר העותר למנהל הארנונה במשיבה בחודש 08/2011 אשר הבטיח לדון בעניין ולזמנו לפגישה. חרף כך, בסוף חודש 08/2012 (לא לפני 22/08/12), ננקטו לראשונה על ידי המשיבה הליכי עיקול חשבון הבנק של העותר בגין החוב נשוא העתירה. בעקבות כך, פנה העותר למנהל הארנונה וביקש ממנו הסברים להליכים הננקטים נגדו. העותר נענה על ידי מנהל הארנונה, כי מכתב הרואה חשבון שהמציא אינו מספיק, ויש להמציא אישורים מהמע"מ, וכי רק לאחר המצאת המסמכים המבוקשים, תידונה טענותיו. כמו כן, נמסר לו כי לא יהיה ניתן לבטל את העיקולים שננקטו כנגדו אלא אם ישלם סך של 2,300 ש"ח. העותר שילם את הסכום המבוקש.

עוד טוען העותר, כי בעקבות דרישת מנהל הארנונה במשיבה פנה הוא לרשויות המע"מ, אשר מסרו לו לבקשתו את האישורים המעידים  על כך שהחברה הראשונה אינה פעילה כבר מתחילת שנת 2002, כמו כן, המציא העותר אישור של המוסד לביטוח לאומי המעיד על כך. את האישורים המציא העותר לטענתו למשרד מנהל הארנונה במחלקת הגביה במשיבה. בעקבות כך, זימן אותו יו"ר המשיבה לישיבה אשר התקיימה ביום 11.09.12 בנוכחות העותר, קרוב משפחה של העותר, יו"ר המשיבה, מנכ"ל המשיבה ומנהל הארנונה במשיבה. באותה ישיבה הציג העותר לנציגי המשיבה עותק מהאישורים שנתבקשו. בסופה של הישיבה טוען העותר שנאמר לו כי הוא צודק אך עליו לפנות לבית המשפט לצורך בירור טענותיו. עוד טוען העותר, כי הוא היה סבור שאם ימציא את האישורים שנתבקשו, החוב של החברה הראשונה יבוטל ושמו כחייב ברישומי המשיבה יימחק.

לגופו של עניין, טוען העותר, כי בדרישה שנשלחה אליו על ידי המשיבה ו/או בהליכי העיקול המנהליים שננקטו נגדו על ידה, מסתמכת המשיבה שלא כדין על סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, אשר מאפשר לרשות מקומית לגבות מבעל שליטה בחברה, חוב ארנונה סופי של החברה בהתקיים תנאים מסוימים. לטענת העותר סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים נכנס לתוקף ב- 01.01.04 וכי תחולתו היא מה- 01.01.04 ואין להחילו רטרואקטיבית. לפיכך, סבור העותר כי אין לדרוש ממנו דבר, בגין חוב כלשהו שנוצר לפני 01.01.04.  בנוסף לכך ומבלי לגרוע מהאמור טוען העותר, כי סעיף 8(ג) לחוק אינו חל על כל חוב אחר פרט לחוב הארנונה, ועל כן הסעיף אינו חל על החובות הנוספים שבדרישת החוב לרבות, חוב מים, אגרת ביוב והוצאות גביה.

עוד טוען העותר, כי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, נכנס לתוקף כאמור ב- 01.01.04, על כן, הואיל והליכי הגבייה כנגדו בוצעו לראשונה רק בחודש 08/12 הרי שכל חוב, נטען כנגדו בגין התקופה עד 08/05 התיישן. (לעניין זה מפנה העותר לפסק הדין בעניין עע"מ 10372/08). העותר מוסיף וטוען, כי לא די במשלוח הודעת חוב או התראה אלא יש צורך בפעולה ממשית לגביית החוב הנטען. מבלי לגרוע מהאמור טוען העותר בנוסף ו/או לחילופין, כי מעולם לא ידע על הליכי גבייה שננקטו כנגד שתי החברות, אם ננקטו, בין אם זה לפני שהפסיקו לפעול ובין אם זה לאחר מכן. כמו כן נטען, כי דרישת חוב ארנונה הופנתה אליו לראשונה רק ביום 28.06.11, וכי לראשונה נודע לו על פניה אליו רק בחודש 08/2011, על כן, כל חוב נטען כנגדו בגין התקופה עד 08/04 התיישן.

עוד טוען העותר, כי החברה הראשונה החזיקה והשתמשה במגרש עד סוף שנת 2001 ועל כן, אין לחייבו ו/או לחייב את החברה הראשונה בגין התקופה שלאחר שנת 2001. בנוסף ולמען הזהירות מציין העותר, כי באם יקבע כי החברה הראשונה אחראית לתקופת ההחזקה והשימוש של החברה האחרת במגרש, הרי שאין לחייב החברה הראשונה ו/או לחייבו בגין התקופה שלאחר שנת 2004, זאת מאחר שהחברה האחרת לא החזיקה או השתמשה במגרש לאחר תום שנת 2004. יתרה מכך,  העותר מציין כי בשנים 2005-2006 אין המגרש חייב בתשלומי ארנונה כלל וכלל, בהיותו "אדמת בניין" שאינה ברת חיוב בארנונה.

עוד מציין העותר, כי מעולם לא נתקבלה הודעת חיוב / דרישת תשלום אל כתובת החברה הראשונה או החברה האחרת הרשומה בספרי רשם החברות. אלא שלפעמים הגיעו דרישות המופנות לחברה לבית הורי העותר אשר ידע מהן כשעוד היה גר אצלם עד סוף שנת 2002. כמו כן, טוען העותר כי לא ידוע לו אם היו עוד הודעות / דרישות שהגיעו לבית הוריו עד סוף שנת 2002 ולא הובאו לידיעתו.

העותר מוסיף ומציין, כי מלבד העובדה שלא נתקבלה הודעת חיוב / דרישת תשלום כלשהי בגין השנים 2005-2006 ואף לא עבור השנים 2003-2004, ומלבד העובדה שהמצאת הודעת חיוב / דרישת תשלום לכל אחת מהשנים 2005-2006 מהווה תנאי, שלא התקיים, להפיכת הארנונה בגין אותן שנים לחוב בר גביה, אם בכלל, ולסופי לצורך תחולת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים ומבלי לגרוע מכל האמור, טוען העותר כי הוא לא יודע על הליכי השגה, ערר וערעור. כמו כן, טוען העותר כי חיוב החברה הראשונה ובעקבותיה חיובו בגין התקופה שלאחר שהחברה הראשונה ו/או החברה האחרת הפסיקה להחזיק ולהשתמש במגרש, יש בה משום פגיעה קשה ועיוות דין כלפיו. על כן טוען העותר כי אם בית המשפט יקבע שיש צורך ברשות על מנת לדון בחלק כלשהו מטענותיו מבוקש לתת רשות זו לאור הטענות כפי שהובאו לעיל.

עוד טוען העותר, כי המשיבה לא הוכיחה קיום תנאי הסף לתחולת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, לרבות, קיומם של תנאי סעיף 119א (א) לפקודת מס הכנסה, וכל עוד לא הוכחו אותם תנאים, הרי שהשימוש בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים לצורך ביסוס דרישת החוב יש בו חוסר תום לב ו/או חוסר סבירות ו/או חוסר הגינות מטעם המשיבה.

כמו כן, מציין העותר, כי הסכומים אשר דורשת המשיבה, כוללים הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם - 1980, בהקשר זה טוען העותר כי אין זה חוקי או צודק לדרוש ממנו תשלומי פיגור כאשר מיום 01.01.04 (כניסת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים לתוקף) מאחר ולא נעשתה פנייה אליו בדרישת תשלום זאת עד ליום 28.06.11 (שנתקבלה בידיו רק חודש 08/11) וכן כאמור לראשונה נקטה המשיבה בהליכי גביה כנגדו רק ביום 22.08.12.

במענה לתגובת המשיבה, חזר והדגיש העותר, כי הוא הודיע למשיבה בסוף שנת 2004 - תחילת שנת 2005 הן בעל פה והן בכתב כי המגרש עליו הוקמו החברות אינו בחזקת מי מן החברות הנ"ל, וכי במגרש לא מתנהל עסק כלשהו. כמו כן מציין העותר, כי המשיבה צירפה לתגובתה "דו"ח פעילות לפי שלבי הטיפול" לפיו אף ברישומי המשיבה עצמה מופיע שהמגרש ריק לפחות מיום 07.03.06. בנוסף טוען העותר כי, אין שיהוי בהגשת העתירה זאת בהסתמך על טענותיו כפי שהובאו לעיל.

במסגרת הטיעון המשלים, טען העותר, כי אין למשיבה עילת תביעה נגדו בגין התקופה שקדמה ליום 01.01.04, כמו כן ציין העותר כי טענת העדר עילה אינה באה בגדרו של סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), ועל כן המערער לא היה חייב להגיש השגה והייתה פתוחה בפניו האפשרות לפנות לבית המשפט מלכתחילה. כך גם באשר לטענת התיישנות.

סיכומו של דבר טוען העותר במסגרת הטיעון המשלים מטעמו, כי עד ה- 01.01.04 אין למשיבה עילת תביעה כנגדו, ואילו עד סוף חודש 08/05 קיימת התיישנות. אשר לתקופה שבין 08/05 ועד 07.03.06 התאריך בו מופיע הנכס כלא קיים ברישומי המשיבה טוען העותר כי בגין תקופה זו לא נתקבלה כל דרישת תשלום ואין לראות בדרישת התשלום הכללית מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים כתחליף לדרישת תשלום לחברה הראשונה בתור מחזיקה של המגרש. כן צוין כי אומנם אי החזקה באה בגדרו של סעיף 3(א) לחוק הערר אך תנאי לכך הוא שקיימת דרישת תשלום תחילה. כן מוסיף העותר וטוען, כי היה על המשיבה לפרט בדרישת התשלום את הזכויות והמועדים להשגה ולערר כפי שהובאו בחוק הערר, (לעניין זה מפנה העותר לפסק הדין בעניין בע"א 4452/00).